הרבי

ביוגרפיה קצרה

בי"א ניסן 1902, בניקולייב שברוסיה נולד לגאון המקובל רבי לוי יצחק ולאשתו הרבנית חנה, בנם מנחם מענדל. לימים, גדל הבן והוכר בכינויו הרבי מליובאוויטש.

הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסון זצ"ל, הוא המנהיג השביעי בשושלת חב"ד. עבור עשרות אלפי חסידיו, ומיליוני מעריציו הוא – "הרבי", האישיות הדומיננטית ביותר ביהדות דורנו, וזה שהביא להתעוררות היהודית הגדולה בעולם.

עוד משחר ילדותו הפגין חריפות שכלית עצומה, וכשהגיע לגיל בר מצוה כבר נחשב לעילוי גדול בתורה. אחד הסיפורים הידועים לנו משנות ילדותו של הרבי: כשהיה בן 9 צלל לתוך הים השחור, כדי להציל ילד קטן שטבע בים. יחד עם גדולתו בתורה, כבר אז הבחין הרבי בכל נשמה טובעת, ואץ להצילה.

ב1929 נשא הרבי לאישה את הרבנית חיה מושקא, בתו של הרבי הקודם בשושלת חב"ד. הרבי והרבנית היו נשואים 59 שנים, עד פטירתה של הרבנית בכ"ב שבט 1988, לרבי ולרבנית לא נולדו ילדים.

לאחר חתונתו, למד הרבי באוניברסיטת ברלין, ולאחר מכן בסורבון בפריז. בשנים אלו, נראה שהחלה לפרוח ידיעתו של הרבי גם במתמטיקה, רפואה ומדעים.

בניסים גדולים, בשנת 1941 ניצל הרבי מהשואה האיומה באירופה, והגיע לארה"ב. מיד בהגיעו, החל הרבי להתעסק בהפצת תורה ויהדות ברחבי אמריקה ובכל העולם. בד בבד, כתב הרבי בשנים אלו חיבורים תורניים עמוקים, שכאשר התפרסמו עוררו התפעלות עצומה בקרב תלמידי חכמים בכל העולם.

בי' שבט 1950, לאחר תחנונים רבים מאלפי חסידים, קיבל עליו הרבי את הנהגת תנועת חב"ד. תוך זמן קצר, התפתחו מוסדות חב"ד ברחבי העולם, בקנה מידה בל יתואר. לפי ההוראות שיצאו ממרכז חב"ד השוכן בברוקלין, הפצת היהדות קיבלה מושגים חדשים, ונפתחו בתי חב"ד באלפי מדינות, ערים, קמפוסים ושכונות.

ביום שני 2 במרץ 1992, עת עמד והתפלל על ציון חותנו, נפגע הרבי משבץ מוחי. שנתיים וקצת לאחר מכן, בשעת בוקר מוקדמת של ג' בתמוז ה'תשנ"ד, 12 ביוני 1994, עלתה נשמתו של הרבי לגנזי מרומים, והשאירה עם שלם באבל.

הרבי ההתבטאות הרוחנית בעולם וגשר להתרוממות והתקשרות לה', כמו ראש שמרומם את כל חלקי הגוף כך גם הרבי מעלה כל אחד לדרגה רוחנית גבוהה יותר וכפי שמצביעים ראשי התיבות רבי – ראש בני ישראל.

הרבי גילם שילוב תכונות מיוחד, ואף כל תכונה כשלעצמה ראויה להבלטה ולהערכה. גאון עצום בכל חלקי התורה, שגילה עומקים חדשים באוצר המחשבה היהודית. איש משכיל ביותר, שהתמצא בכל תחומי העולם. כושר מנהיגותי נדיר, שהפיק מרבבות בני-אדם את מלוא הפוטנציאל שבהם. איש חזון, אחד שיודע להעריך נכונה תהליכים ולהביט הרחק. בלבו מפעמת אהבה עצומה לכל יהודי ובעיותיו הקטנות של האיש הפשוט העסיקו את כולו. נועם הליכות, הופעה מרשימה ביותר ועיניים חודרות-לב.

דמותו הקורנת מוסיפה ללוות את עם ישראל גם כעת. דרכו ומשנתו הרוחנית הן לפיד אש המאיר את דרכנו, מפעל השליחות ובתי חב"ד שייסד מוסיף ומאיר בעולם – וכך גם הבית חב"ד ברמת בית שמש ג' שהוקם תחת נשיאות הרבי ופועל לפי הדרכותיו – להצעיד את השכונה, העיר והעולם אל עבר היעד הנכסף – הגאולה האמיתית והשלמה במהרה בימינו!

סיפורים קטנים

מרגיש כל יהודי

אפרים שטיינמץ, איש עסקים מקראקס, ונצאולה, מספר את הסיפור הבא:

בכל פעם שהייתי מבקר בארצות הברית, הייתי מתקשר למזכירות של הרבי וקובע זמן להיכנס ל'יחידות'. פעם אחת, בשנות השבעים, התקשרתי כהרגלי למזכירות אבל המזכיר הראשי הרב חדקוב ביקש ממני לוותר הפעם על הזכות. "אנשים רבים מחכים להיפגש עם הרבי, והרבי עייף" הוא אמר. "אני יודע שאתה אוהב אותו ולא רוצה להטריח אותו"…

"כמובן שאני לא רוצה להטריח" אמרתי, "אבל אני נוסע בעוד שבוע ליפן, אנא בקש את ברכתו של הרבי". הרב חדקוב לקח את פרטי הטיסה שלי והבטיח לבקש את ברכתו של הרבי. הייתי אמור לנסוע קודם להוריי לשבת, משם להמשיך לסן פרנסיסקו ואז להחליף מטוס ליפן.

כשהגעתי לשדה התעופה בסן פרנסיסקו, רגעים ספורים לפני שעליתי על המטוס, שמעתי במערכת הכריזה של שדה התעופה: "מר שטיינמץ, יש לך שיחת טלפון". מופתע ניגשתי אל הטלפון ושם שמעתי את… הרב חדקוב.

"איך אתה יודע שאני כאן?" התפלאתי. הרב חדקוב הסביר שהוא ידע שהייתי אצל הוריי, הוא התקשר לשיקגו ואבי מסר לו שאני בדרך ליפן.

"תן לי בבקשה את הכתובת בה תשהה ביפן" ביקש הרב חדקוב. "יש לי חבילה בשבילך".

נתתי לו את הכתובת והוא אמר: "יש לך את ברכתו של הרבי, שתהיה לך נסיעה טובה והרבה הצלחה."

כשהגעתי לקובה שביפן החבילה כבר חיכתה עבורי. זו הייתה חבילה מהרבי ובתוכה היה סידור תפילה וספר התניא, עם פתק שעליי לתת זאת למישהו שיצטרך אותם. אז מה עושים עם סידור ותניא בעיר היפנית? לקחתי אותם לבית הכנסת.

בבית הכנסת פגשתי ידיד טוב אותו הכרתי מונצאולה. שמו הוא בן דוד, הוא היה סוחר פנינים והגיע ליפן לרכוש פנינים. הוא שמח לפגוש אותי.

ואז הוא שאל: "מה יש לך ביד?"

פתחתי את החבילה והראיתי לו, והוא התחיל לבכות.

מסתבר שיש לו מנהג קבוע, עוד מגיל צעיר, ללמוד בכל יום את השיעור היומי של ספר התניא. הוא נמצא בעיר כבר שישה שבועות אבל את התניא הוא שכח בונצאולה. "התקשרתי לבני, הוא הבטיח לשלוח לי את הספר אבל החבילה עדיין לא הגיעה.

"הרבי ראה את צערי ושלח לי ספר תניא!" הוא אמר.

במיאמי רואים את הכותל

מספר בנציון ריידר: בשנת 1967, לפני מלחמת ששת הימים, יזם הרבי את מה שלימים הפך לראשון מ"עשרת המבצעים" – מבצע הנחת תפילין לכל יהודי. באותה תקופה מכר שאל אותי מדוע הרבי בחר דווקא במצוות התפילין. "מדוע לא מצווה יותר אוניברסלית, כמו שמירת כשרות?" הוא שאל.

מאוחר יותר באותה שנה כשנפגשתי לראיון אישי עם הרבי ("יחידות") העברתי לו את שאלת מכרי. הוא השיב שישנן שתי סיבות לבחירתו זו. הסיבה האחת היא, שהתלמוד קובע שמרגע שיהודי מניח תפילין על ראשו – אפילו פעם אחת ויחידה בחייו – הוא מתעלה לרמה גבוהה יותר ביהדותו. הסיבה השנייה שנתן לכך הרבי היתה: "כאשר יהודי במיאמי רואה תמונות של יהודים בכותל המערבי שמניחים תפילין, הוא חש בדחף להניח תפילין בעצמו".

בשנת 1974 קיבלתי שיחת טלפון מאמריקני אחד שלפני שנים רבות עשה עסקים באנגליה והיה לקוח במשרד רואי החשבון שלי. אדם זה התגורר כעת במיאמי, והוא רצה שאטוס לעירו כדי להיפגש עם רואה חשבונו ולשוחח על כמה פרטים עסקיים. האם אוכל להגיע למיאמי לפגישה?

הסכמתי ולאחר מספר שבועות טסתי למיאמי. נחתתי בשעת ליל מאוחרת וקבענו להיפגש לארוחת בוקר למחרת. בבוקר, השותף של הלקוח שלי חשש כי אני עשוי להתעורר מאוחר בשל השעה המאוחרת בה נחתתי, והוא הגיע למלון כדי להעיר אותי. הוא נקש על הדלת, כשלא קיבל תשובה – הייתי באמצע תפילה ולא יכולתי להפסיק – הוא פתח את הדלת וראה אותי עטוף בטלית ומעוטר בתפילין. הוא לא אמר מאום ויצא מן החדר.

לאחר התפילה ניגשתי למסעדה בה קבענו להיפגש. כולם ישבו לאכול ארוחת בוקר אך אני שתיתי מיץ תפוזים. רואה החשבון – שהיה יהודי – הופתע לשמוע שאני אוכל רק מזון כשר. השותף הוסיף וסיפר כי בשעות הבוקר המוקדמות הוא ראה אותי "לבוש בבגד ארוך עם קופסאות על ראשו וזרועו".

"אתה מניח תפילין"? שאל רואה החשבון האמריקני.

"כן!" השבתי. "ואתה לא?"

"לא הנחתי תפילין מאז בר המצווה שלי בניו יורק לפני כחמישים שנה", הוא אמר. "אבל לאחרונה ראיתי תצלום של יהודים בכותל המערבי שמניחים תפילין וחשתי דחף להניח תפילין בעצמי".

כמעט אותן מילים שאמר לי הרבי למעלה משבע שנים קודם לכן.

לאחר הפגישה הוא הניח תפילין בחדרי.

אהל הרבי

פוליטיקאים ואנשי צבא, סופרים ואנשי רוח, כל יהודי פשוט ואפילו אינם יהודים, מצאו ברבי כתובת לשאלותיהם ורעיונותיהם, וביקשו את עצתו וברכתו. מאות מכתבים קיבל הרבי מידי יום.

גם לאחר פטירתו, ממשיכים אלפי מכתבים להגיע. גם מי שאינו יכול להגיע בעצמו לציונו של הרבי, שולח את אשר על ליבו באמצעות פקס או דואר אלקטרוני. המכתבים מודפסים ומונחים על ציונו הקדוש של הרבי, מבלי שאיש יראה את הכתוב בהם.

יש לכתוב את אשר ברצונך, ולהזכיר את השם היהודי המלא בצירוף שם האם. (לדוגמא: יעקב בן רבקה, דינה בת לאה).

כתובת הדוא"ל: ohel@ohelchabad.org
מספר הפקס: 718-723-4444
טלפון המשרד: 718-723-4545

ניתן לכתוב לרבי גם דרך הטופס כאן >

כתיבה לרבי

המכתב נשלח ישירות לאהל הרבי, מודפס שם ומונח על הציון הקדוש
תוכן המכתב נשאר חסוי ואף אדם לא רואה אותו

לתרומת זכר למחצית השקל