בבית כנסת קטן בירושלים ישבו שלושה חברים – אנשי חינוך במקצועם – וחלמו על הקמת ישיבה מצוינת ובאותה שעה מאוזנת שתטפל בצד הרוחני, הגשמי והנפשי של כל תלמידיה. בעזרת ה' אחרי מאמצים מרובים פתחה הישיבה את שעריה ביום המסוגל ט"ו אלול תשפ"א – יום הקמת תות"ל בקראון הייטס, ובתחילת חודש חשוון הגיעה הישיבה למשכנה הקבוע אשר ברמת בית שמש ג'.
כדי ליצור חוויה מאוזנת חיפשה הישיבה קהילה חב"דית שתתאים לרעיון החינוכי שלה. מכל האפשרויות שעלו מצאה הישיבה שקהילת חב"ד ברמת בית שמש ג' בהנהגת השליח ר' בנימין מנדלסון ומרא דאתרא הרב גלוכובסקי, היא המתאימה ביותר.
לרגל כינוס השלוחים שיתקיים בעזרת ה' בשבוע הבא עלינו לטובה בפעם ה־35, קפצנו לישיבה החדשה לסיור שרובו אנגלית, חלקו אידיש ובשוליו קצת עברית. "כמעט כמו ב'אהלי תורה'", אמר בחיוך אחד מאנ"ש בירושלים כאשר שמע לראשונה על הישיבה שמתהדרת בשם 'ישיבת ליובאוויטש – תפארת ישראל'.
בניסיון לתהות על קנקנה של הישיבה החדשה, אנחנו משוחחים עם מנהל הישיבה, הרב חיים מאס, שהוא אחד המייסדים והרוח החיה שמאחוריה. הרב מאס הוא איש עסוק במלוא מובן המילה, ועם זאת הוא מפנה את עצמו ומעניק לנו יחס אישי. מאוחר יותר נגלה שזו דרכו וגישתו העקרונית.
הרב מאס. מה הביא אתכם להקים עוד ישיבה, ובכלל, מה מיוחד בה בישיבה הזאת שבחרה לעצמה מיקום מוזר מאוד. למה לא בכפר חב"ד בירת חב"ד, בירושלים עיר הקודש, בבני ברק עיר התורה והחסידות ואפילו אם תימצי לומר, בלוד, סמוך ונראה לשדה התעופה שממנו ואליו ייסעו הבחורים כל אימת שייסעו 'הביתה'. מה אבד לכם בבית שמש?
"אענה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. אתחיל בהסבר קצר על מהות הישיבה וממילא תיפתר גם השאלה השנייה. שנים עבדתי במסגרת לימודים לבעלי תשובה ושמתי לב לשני דברים מהותיים מאוד שיש להם שורש אחד – גישה אינדיבידואלית. בעלי תשובה שונים זה מזה ברמתם ה'דתית' וברמת ידיעתם בתורה ומצוות. כל אחד מקבל יחס ולימוד שמתאים בדיוק לאופי שלו ולמקומו הרוחני, הרגשי והחברתי באותו רגע. דבר נוסף שאפיין את העבודה שלי בישיבה הוא היכולת לראות בעיניים ולהדריך באופן בריא את השינויים. רואים איך בחור מתקדם מנקודה לנקודה על ציר הזמן ובהכוונה נכונה. זה דבר שאי אפשר למעט בחשיבותו.
"שאלתי את עצמי לא פעם 'למה נגרע?'. למה בישיבות הרגילות שלנו, בוודאי בישיבות גדולות, לא מגיע לבחורים לקבל את הגישה האינדיבידואלית. ברור שבחור בישיבה גדולה צריך יותר עצמאות כדי להכין אותו לחיים שאחרי החתונה, אבל אני לא מדבר על מסגרת כמו בישיבה קטנה, אני מדבר על גישה לימודית חינוכית. וזה בדיוק מה שבנינו פה. בנינו ישיבה לדוברי אנגלית שמושתתת על אותה גישה שמאפיינת גישה שמתאימה את עצמה למצבו של הבחור הספציפי, ופועלת איתו יחד כדי לעשות התקדמות חסידית ולימודית שניתן יהיה לראות אותה בעין.
"ככלל, אנחנו מדברים עם הבחורים בגובה העיניים, כולנו, כל הצוות, סומכים עליהם מאוד ונותנים להם עצמאות ואמון מקסימליים. מובן שיש כללים כמו בכל מסגרת אבל הגישה היא כמו בישיבה גדולה שבחור מקבל כמה שיותר עצמאות. עם זאת, בנינו מסגרת שמאפשרת לכל אחד לצמוח בהתאם לאופי שלו, למצבו הנוכחי וכן הלאה. מה שעובד באופן יוצא מן הכלל כאשר למעלה ממחצית הבחורים שלומדים בישיבה הם בני שלוחים בעצמם".
ואיך זה עונה על שאלת המיקום?
"אנחנו שמחים על כך שאנחנו לא בירושלים למשל. אנחנו ממש מאושרים ומודים לקהילת אנ"ש בחב"ד רמת בית שמש ג', ובמיוחד לשליח הנמרץ הרב מנדלסון ולרב הקהילה הרב גלוכובסקי, שמארחים אותנו פה, משום שזה מאפשר לבחורים לחיות חיים של שליחות במקום רווי באווירה חסידית עם מינימום הפרעות והסחות דעת".
נשתדל לתאר את מה שראינו במקום. הישיבה עצמה, כלומר הזאל, נמצאת במבנה של בית חב"ד, בעזרת הנשים של בית כנסת חב"ד שהוא בית הכנסת ההומה ביותר בשכונה הגדולה הזאת ודומה כאילו אינו חדל מלפעול לאורך כל שעות היום. הפנימייה ומה שניתן לכנות חדר האוכל, נמצאים בווילה ששכרה הישיבה לטובת הבחורים במרחק חמש דקות הליכה. גשמיות, כך נראה, כלל לא חסרה כאן. רואים בעליל שמישהו חשב על כל פרט ולא חסך במאמצים כדי להעניק לבחורים 'מכל הלב' כמו שאומרים.
יש משמעות לעובדה שרבים מהבחורים הם למעשה בני שלוחים, כלומר שלוחים בעצמם?
"כדי לענות על זה צריך להכיר את החיים של שלוחים בערי השדה בארצות הברית. במקרים רבים ילדים של שלוחים לומדים בבית הספר היהודי הכללי כי אין להם מסגרת אחרת. כשאתה רואה אותם בישיבה כבחורים חסידיים ומקושרים לרבי, אתה מבין שזה לא מובן מאליו וזה משהו מיוחד. זה פן אחד. הפן השני הוא שהם מסורים לשליחות באופן טבעי גם כאן בישיבה. זה אגב היה אחד השיקולים שלנו בבחירת המקום הזה. האירוח הוא לא חד־צדדי. הבחורים פועלים לא מעט במסגרת הפעילות של הקהילה כולה. קהילה שהיא בעצמה קהילה של שליחות. אדרבה, אנחנו נדרשים למתן את השליחות של הבחורים עכשיו כי בחור צריך בראש ובראשונה להיות מונח בלימוד".
מה החזון? איך אתם רואים את הישיבה בעוד עשר שנים נניח?
"בנינו תוכנית ארוכת טווח של שבע שנים שאמורה לבנות את הבחורים כך שיהיו מוכנים לחיים של שליחות, להקמת בית בישראל. מיד אסביר את דרך הלימוד המיוחדת שיש לנו בגירסא, אבל קודם אסיים בעניין שנות הלימוד. הבחורים אמורים ללמוד אצלנו שנתיים: שיעור א' ושיעור ב' ישיבה גדולה. את שיעור ג' הם ימשיכו בעזרת ה' בישיבות אחרות, הישיבה שממנה שלחו אלינו בחורים שלוחים לעשות את שנת השליחות שלהם. וכאן המקום לומר תודה גדולה להנהלת הישיבה ובמיוחד לרב חוני לשס (הרה"ח אלחנן לשס, מחברי הנהלת אהלי תורה. מ"ס) שסייע לנו הרבה מאוד ושלח לנו שלוחים מצוינים.
"במהלך השנה הם ימשיכו להיבחן אצלנו ולהיות קשורים לישיבה. לאחר אותה שנה או שנתיים בהתאם למקום שמתאים להם, אנחנו מקווים שיחזרו אלינו כבחורים מבוגרים שימשיכו ללמוד בישיבה עוד שלוש שנים, כך שיסיימו לימודי סמיכה. תהיה אפשרות גם ללמוד לימודי אבן העזר וחושן משפט, ובמקביל הם ישמשו כשלוחים בישיבה".
כמה בחורים יש עכשיו בישיבה?
"כמה עשרות תמימים וכמעט עשרה שלוחים ואלטערע בוחרים (בחורים מבוגרים אחרי שליחות. מ"ס) שיחיו, שגם הם משמשים כשלוחים פה ועוזרים לנו עם הבחורים".
צוות גדול עבור שיעור א' בלבד.
"זה הרעיון. לאפשר לכל אחד יחס אישי ולתת לכל בחור כלים לצמיחה. עובדה שלא רק משפחות של שלוחים שלחו אלינו את הילדים שלהן. אני רוצה לצטט פה דברים שאמר לי אחד ההורים, השליח הרב צבי דרייזין. הוא אמר כי יכול היה לשלוח את הילד שלו לישיבה קרובה דוגמת הישיבה בבולטימור או לוס אנג'לס, אך העדיף לשלוח אותו לישיבה שלנו, כי הבין שיש אפשרות שהבן שלו יקבל משהו מיוחד בישיבה רצינית וכה קטנה. 'זה סיכון לשלוח את הילד לישיבה חדשה אבל במקרה הזה זה סיכון ששווה לקחת, הרווח שווה את הסיכון', אמר לי".
הבנו שהישיבה התחילה זמן אלול בקראון הייטס. למה?
"בגלל כל המורכבות של הקורונה במדינות העולם והתקנות השונות בכל מדינה ומדינה, החלטנו לפתוח את הישיבה כך שהבחורים יהיו בתשרי בקראון הייטס. פתחנו את הישיבה בט"ו אלול יום התייסדות 'תומכי תמימים' במקום ששכרנו בשכונה, וכבר לפני ראש חודש מרחשוון התחלנו את זמן החורף שיהיה השנה ארוך מהרגיל, פה בבית שמש. כשבועיים חלפו עד שכולם סיימו את הבידודים וממש באחרונה נכנסנו לשגרה קבועה ומבורכת".
אמרתם מקודם שיש לכם דרך לימוד מיוחדת בגירסא. מה היא?
"לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא. אנחנו רוצים שהבחורים ילמדו כבר עכשיו את הגמרא עם ההלכות. גירסא כאן לומדים גמרא, רש"י, תוספות ופסקי הרא"ש שבאמצעותם מגיעים לפסיקה ההלכתית עד לשו"ע אדמו"ר הזקן כפי אשר תיאר אדמו"ר האמצעי (מובא בהקדמה לאו"ח) את דרך הלימוד שאותה קבע אדמו"ר הזקן. גמרא לעיונא לומדים בצורה הישיבתית הקלאסית. אבל בגירסא לומדים את מקורות ההלכה ואת הדרך להגיע להלכה למעשה. זו גישה שכפי שאמרתי, היא חלק מתוכנית רב-שנתית. השנה ברוך ה' לומדים מסכת שבת והבחורים ילמדו גם הלכות שבת עם לימוד הגמרא לגירסא".
הרב מאס. למה קראתם לישיבה 'תפארת ישראל', יש לכם קשר לרוזין?
צוחק. "זה על שם ראש הישיבה שלי, הרב ישראל פרידמן עליו השלום (הגה"ח ר' ישראל היה ראש ישיבת 'אהלי תורה'. מ"ס) שהשאיר עלי, ועל חברי ראש הישיבה הרב גרבוז – רושם עמוק ופנימי כאדם תלמיד חכם ירא שמיים ולמדן – חסיד אמיתי. כל כולו היה מסור לתלמידיו התמימים ולכן בשם של הישיבה ביקשנו להקים לו זכר".
ליד ה'זאל' יושבת לה ישיבתו של הרב שטרנבוך שליט"א, ואף שעוד לא חלף חודש מאז תחילת הזמן, זמן חורף, הבחורים כבר נכנסו לישיבה השכנה והתחילו ללמוד עם הבחורים מהישיבה לימוד חסידות משותף. למותר לציין כי מדובר בישיבה ליטאית-ירושלמית 'על מלא' כמו שאומרים. הרב מאס מסביר: "זה מה שמיוחד בישיבה שכולה שליחות בתוך קהילה שכולה שליחות. חלק גדול מהבחורים באים מבתים של שליחות. ספגו את זה מגיל אפס. עבורם זה דבר פשוט שחסיד הוא פנסאי. והעובדה היא שהם מתקבלים בסבר פנים יפות. כלומר, גם הבחורים בישיבה ממול מרגישים שהם מקבלים מהם משהו, שהם מאירים להם, ורק התחלנו. ברוך ה', שימשיך כך".
הרב מאס לוקח אותנו לסיור והיכרות עם הישיבה. לבעלי בתים כמונו קשה שלא לחוש קנאה בבחורים שבחרו להתנתק מבתיהם המפנקים (נו, אמריקאים…) ולהתמסר ללימוד בידיעה שיש מי שידאג לכל מחסורם. קשה שלא לקנא בזכות שיש להם להיות שלוחים גם במקום לימודם. קשה שלא להתפעל מהצוות שלא מצאנו בו אחד שאינו מאיר פנים. חמש דקות של צפייה מהצד הניבו שלל תובנות. אחת מהן בלטה במיוחד: זהו צוות צעיר יחסית ומאוד נגיש. מאוד חם וחיוני ושומעים את זה גם בשיחות עם הבחורים כפי שתוכלו לקרוא בהמשך.
כאן המקום להכיר את אנשי הצוות. את האנשים שמאחורי היוזמה הברוכה הזאת שהוגדרה בפי אחד מאנ"ש בבית שמש כך: "זו לא ישיבה של בני שלוחים. זו ישיבה שבה כולם שלוחים. מכל השכונות הם בחרו דווקא בשכונה שבה כל הקהילה חיה ונושמת שליחות. אם אתם כותבים עליהם, הכי טוב שתעשו את זה לכינוס השלוחים. כי זה מה שהם – שלוחים".
ראש הישיבה הוא הגה"ח ר' שמעון גרבוז; המשפיע הראשי הוא הרה"ח אלחנן כהן, במקור ממנצ'סטר. משפיע נוסף הוא הרה"ח ר' מענדל מרינובסקי; היועץ החינוכי הוא ר' יוסף מלכין, ודמות חסידית בולטת נוספת שאינה נמנית עם הצוות הקבוע אך מתוועדת עם הבחורים הוא הרה"ח ר' מאיר לווינגר.
ראש הישיבה הרב גרבוז מסכם את כל מה שנאמר לעיל בדברים הבאים: "החזון של הישיבה הוא שאנחנו יודעים כבר מלכתחילה שיש כאן סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. כלומר, המטרות גבוהות מאוד ואנחנו מצפים מהתלמידים להרבה. השאיפה שלנו והמעשים שלנו נועדו לעזור להם לעשות קשר ולחבר בין המקום שהם עומדים בו עכשיו ובין המטרות הגבוהות אשר להן הם נועדו, בלי לערער את היותו של הסולם מוצב ארצה ובלי לפקפק בכך שעדיין, בכל זאת, ראשו מגיע השמימה".
משפיע הישיבה הרה"ח הרב אלחנן כהן מחדד את הדברים ואומר: "במקביל לגישה הלימודית הכללית שנוגעת לכל סדרי ותוכני הלימוד בישיבה, הגישה ללימוד חסידות היא גישה מסודרת ויסודית. המטרה שלנו בלימוד החסידות היא לצייד את הבחור בכלים ויכולות ללמוד מאמר והמשך באופן מסודר ויסודי. מטרה נוספת ועיקרית לא פחות היא להעניק לו את היכולת לראות ולהפנים את הרלוונטיות של המאמר אליו, לחיים שלו כאן ועכשיו ובעתיד. ההשפעה מתמקדת באופן שבו המאמר או השיחה או כל לימוד חסידות שהוא, פוגש את הבחור במקום שהוא נמצא ומשם מתקדמים לבנות איתו יחד את אישיותו החסידית והתקשרותו לכ"ק אדמו"ר.
"בזמן הקצר שאני פה וזוכה להכיר את התמימים, אני יכול לומר שאני כבר רואה את האיכות ואת רמת התלמידים הן בהשקעתם בלימוד הן בנועם הליכותיהם החסידיות באופן שמקרין לכל הסביבה".
המשפיע הרב מענדל מרינובסקי מבקש להדגיש נקודה חשובה מאוד שאחרי שקוראים אותה אפשר להבין את ההערכה והאהבה שרוחשים הבחורים בישיבה כלפי אנשי הצוות. הרב מרינובסקי: "לפני שקיבלתי את תפקיד המשפיע קיימתי שיחה עם המשפיע שלי ושאלתי אותו איך אנחנו יכולים לקרוא לעצמנו משפיעים. איזה דמיון יש לנו היום לתפילה של ר' ניסן, לחינוך של ר' שלמה חיים או למסירות הנפש של ר' מענדל? פעם כל המשפיעים היו אנשים ששילמו בדם כדי לחיות עם הדא"ח שהם השפיעו. ומה אנחנו, היום בדור השביעי?
"הוא ענה לי כך: 'היום[U1] אנחנו שלוחים להתנהג עם התלמידים במסירות ובאהבת ישראל ולתת להם את ההרגשה של הרבי ואת החינוך החסידי כפי שהוא באמת אצלנו. כל מאמר שבאמצעותו מצליחים לחדור ללב של תמים, זה כמו הנחת תפילין ליהודי בבית חב"ד. בשני המקרים אנחנו רק שלוחים ותו לא. אין לנו משהו שאנחנו יכולים להתגאות בו כמו מסירות הנפש של הדורות הקודמים. אני גדלתי ביוסטון שבטקסס. ההורים שלי שלוחים שם קרוב לארבעים שנה. התפקיד שלהם שם, כמו שאבא תמיד עונה כשאני שואל אותו על התוכנית של היום: 'להביא את משיח לטקסס'. לפרסם את שם הרבי ולחנך משפחות על פי תורה ודרכי החסידות מתוך קירוב של אהבת ישראל.
"שאלתי כמה פעמים בעלי בתים בבית חב"ד מה קירב אותם לתורה ומצוות, לחסידות, לרבי, ותמיד הייתה להם אותה תשובה: היחס של השלוחים וההרגשה של אהבת ישראל ואכפתיות לכל יהודי. זו השליחות שלנו פה ב'תפארת ישראל'. לגשת לכל בחור ולדאוג שלא יחסר לו דבר. שכל בחור ירגיש שכל אחד מחברי ההנהלה חושב עליו. ומתוך קירוב הלבבות הזה לחנך אותם בדרכי החסידות בעזרת ה' יתברך".
ר' שמואל עלוש הוא המנהל הגשמי של הישיבה. האיש שדואג שלא יחסר דבר בגשמיות כדי שבמקביל יוכלו הבחורים להתעלות ברוחניות. הנה מה שהוא אומר:
"אנחנו מכוונים לכך שהגשמיות בישיבה תהיה ברמה הכי גבוהה שיש. הן בנושא הלינה, בחדרי הפנימייה המפוארים, הן בנושא האוכל. ה'מטרה' הזו שהצבנו לעצמנו נובעת מתוך הבנה שאם לתמימים לא יהיו דאגות, יהיה להם קל יותר להשקיע בלימוד התורה ובעבודת התפילה ולהתרכז במטרות האמיתיות של הישיבה. מה שמעיד על כך ללא ספק הוא רמת המעורבות של הצוות הרוחני בכל הנושאים הגשמיים – משלבי ההקמה הראשוניים של הישיבה, דרך דאגה לכל הפרטים האישיים של הבחורים ועד להתעניינות יום-יומית בשוטף של כל אחד מתלמידי הישיבה. אני באופן אישי רואה מדי יום שזו דרך שמוכיחה את עצמה לטובה".
אחד הבחורים השלוחים בישיבה, הת' זעליג כצמאן, משתף את 'כפר חב"ד' בנקודת המבט שלו כמי שכבר 'עבר' את המסלול ונמצא בשנת שליחות. 'ממרומי גילו' הוא מרשה לעצמו להסתכל על עבודת הצוות ולהתפעל. "ביושבי בין כותלי הישיבה הנני רואה מקרוב איך צוות ההנהלה עובד במסירות הרבה מעבר לרגיל. רואים שפה משקיעים בכל אחד מהתמימים באופן אישי במטרה לפתח בכל אחד מהם אישיות חזקה, להנחותם בדרך ישרה בלימוד נגלה וחסידות ולחזק את הנהגתם בדרכי החסידות ויראת שמיים".
כצמאן שכאמור משמש כשליח בישיבה, הוא גם בן למשפחת שלוחים, כלומר שליח בפני עצמו, שכן גדל בשליחות בהאג וסביבותיה. שליח נוסף בישיבה, גם הוא ממשפחה של שלוחים, הוא הת' מענדל ליפסקר שמשפחתו נמצאת בשליחות באטלנטה שבג'ורג'יה. ליפסקר אומר בקצרה את מה ששמענו מכל הבחורים והצוות בישיבה. כאילו מסכם ומזקק את הדברים לכדי מילים קצרות: "אני שמח מאוד שהגעתי למקום כזה. כבחור שגדל על שליחות בבית חב"ד בקמפוס, למדתי להכיר ולהעריך כל אחד עם הייחודיות שלו. ואני רואה באופן ברור שכתוצאה מזה, אני בטבעי מייקר כל בחור בישיבה פה וזה נותן לי הרבה חיות!"
ואומנם זו תמצית קיומה של הישיבה הייחודית הזו – היחס האישי האינדיבידואלי שמושרש ביסודותיה ומהווה את הנדבך המרכזי בחזונם של מייסדיה וצוותה.
השיחות עם הבחורים מאפשרות לנו להגיע למסקנה הזאת בכוחות עצמנו. עם זאת חשוב היה לנו להביא עדויות אותנטיות מפיהם של הבחורים.
הנה עדותו של הת' יוסף דרייזין שגדל על שליחות בדאלאס שבטקסס. דרייזין מנסה למצוא מילים כדי להמחיש את שמחתו על לימודיו בישיבה. הוא מסביר שהוא שמח משום שהישיבה מתאימה לו באופן מושלם. "כי סדר היום מלא וגדוש בלימודים ברמה גבוהה כך שכל היום מלא תעסוקה ותחושה שיש פירות מהלימודים. הצוות והאווירה מצליחים לתת לי את הכלים לממש את המעלות ואת הכוחות שיש לי. זה מה שאני מרגיש ולכן זה משמח אותי".
דברים בנימה דומה אנחנו שומעים מעוד אחד מתלמידי התמימים בישיבה. להלן דבריו של הת' אברהם מצגר, בעצמו בן למשפחה של שלוחים במידטאון מנהטן. שימו לב לדברים שאמר לנו: "ראש הישיבה ומגיד השיעור בעיון ובגירסא הוא כל כך טוב ומיוחד עד שזה יוצא מן הכלל ופשוט מדהים ללמוד אצלו. גם לימוד החסידות פה בישיבה הוא לימוד מהיסודות, כאילו מההתחלה ממש. זה חשוב משום שזה הופך את הלימוד למעניין וחווייתי. זה דבר טוב מאוד". חשוב לזכור כי מצגר זה הוא בנו של השליח הרה"ח יהושע מצגר, תלמיד חכם בפני עצמו. כך שמדובר במחמאה כפולה. מצגר מחייך ומוסיף משפט שיכול לשמש סיומת מדויקת לכתבה הזו. "עוד משהו מאוד מיוחד שיש בישיבה הזאת הוא שכל בחור ממש רוצה להיות פה – אין בחור ש'סתם' נמצא פה או שיש סיבה צדדית שמביאה אותו לכאן. המשמעות היא שיש כאן אווירה מאוד מיוחדת ואפילו מרגשת. כך אני מרגיש וכך אני רואה שהחברים סביבי מרגישים".
